<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימנים ס"ג—ס"ד</h1>
<h2>דף כג:</h2>
גרסינן בפרק מי שמתו (ברכות י"ז ב') ובפירקין מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו. אין לו בית חבירו אוכל בבית אחר, אין לו בית אחר עושה לו מחיצה עשרה ואוכל, אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו, ופטור מקריית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומזמנין עליו וחייב בכל מצות האמורות בתורה, רשב"ג אומר מתוך שנתחייב באילו נתחייב בכולן רשב"ג היינו ת"ק, אמר ר' יוחנן תשמיש המטה איכא ביניהו. ואינו מברך, פירש רבינו שלמה ואינו צריך לברך ברכת המוציא, ומשמע מתוך פירושו שאם רצה לברך הרשות בידו, מיהו לא משמע הכי התם בפרק מי שמתו (שם י"ח א') מדקאמר [בתר] הכי תוך ארבע אמות הוא דאסור וכו', מכלל שאינו יכול לברך, ותימה שהרי עתה נוהגין לברך, ואומר ר"י שמה שמשמע התם דאסור לברך הני מילי כשהוא עוסק בצרכי המת, אבל אם עסק כבר או יש לו עוסקין אחרים שפיר דמי, מיהו בירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) לא משמע הכי דגרסינן התם אינו אוכל כל צרכו ואינו שותה יין ואין מזמנין עליו אם בירך אין עונין אחריו אמן, ואחרים שברכו אין האבלים עונין אחריהם אמן, ואי משום עיסקי המת והלא בעניית אמן לא יתבטל, ועוד אמר התם (ברכות י"ט א') אין המת מוטל לפניהם הן עומדין ומתפללין והוא יושב ודומם ומצדיק עליהם את הדין, ועתה אינו מתבטל מצרכי המת דקאמר יושב ודומם ואע"פ שהיה יכול לכוין בפסוק ראשון, על כן נראה שאסור להתפלל לכל מי שהאבלות מוטל עליו, וכן משמע בירושלמי דהתם (פ"ג ה"א) תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו, מפני כבודו של מת או משום שאין לו מי ישא משאו, פירוש מיבעיא ליה אמאי אין שומעין לו אי מפני כבודו של מת אי מפני שאין לו מי ישא משאו, ונפקא מינה להיכא דיש לו מי ישא משאו אין תימר מפני כבודו של מת אסור, אין תימר מפני שאין לו מי ישא משאו הרי יש לו מי ישא משאו, והתני פטור מנטילת לולב תיפתר בחול, והתני פטור מתקיעת שופר אית לך מימר בחול ולא ביום טוב, אמר ר' חנינא מכיון שהוא זקוק להביא ארון ותכריכין כדתנן תמן מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי כלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין, כמי שהוא נושא משאו, מיהו בזה חולק על תלמוד שלנו דמשמע התם דאפילו בשבת כיון דמחשיכין על התחום כדתנן בשואל (שבת קנ"א א'), אין מברך ואין מזמן, והכא אמרינן דבשבת חייב בכל מצות וכו', וה"ה ביו"ט, ואיכא למימר דבתלמוד דידן איירי בשחרית והתם איירי בערבית דלעת ערב שייך למימר מחשיכין על התחום ולא בשחרית ודוחק הוא, וגם במסכת שמחות (פרק עשירי) יש ברייתא אחת שנויה כך שאם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי מפני כבודו של מת.
